מחקריו בתחום ההלכה בוחנים את הזיקות בין היצירה ההלכתית לבין העמדות האידאולוגיות והתיאולוגיות של הפוסקים, לעתים תוך הסתייעות בדגמים תיאורטיים מתחום הפילוסופיה של המשפט. בתחום החסידות הוא עוסק בעיקר בחסידות המאוחרת, ובה הוא בוחן את התחליפים שפיתחה התנועה לאידאלים המיסטיים של הדורות המוקדמים. בשנים האחרונות הוא אף היה שותף בקבוצת מחקר שכתבה את 'ההיסטוריה החדשה' של החסידות - חיבור מקיף על תולדות התנועה מראשיתה ועד ימינו, העומד כיום לפני סיום. ספר נוסף שלו בתחום החסידות, על חסידות קארלין במאה העשרים, התקבל לפרסום ונמצא בעריכה. לאחרונה פרסם ספר על תנועת המוסר הליטאית, המקיף בתמצות את תפיסותיהם הרעיוניות של אישיה המרכזיים מראשיתה ועד ימינו.

הוא חקר גם את צמיחתה והתפתחותה של החרדיות הספרדית וכן את פסיקות הרבנים הספרדים לנוכח המודרנה והמפעל הציוני. חיבוריו על ההשקפה החרדית דנו בתפיסת המנהיגות של החרדים ובתיאולוגיה הפוליטית שהיא משקפת, וכן ביחסם לציונות, למדינת ישראל ולדמוקרטיה הישראלית. כמה ממחקריו בעניינים אלה נכתבו במסגרת תפקידו כחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, המתמקדים בעיקר בחברה החרדית בהווה ובעבר הקרוב. במסגרת החוג למחשבת ישראל הוא מלמד קורסים בנושאים הנזכרים, וכן את קורס המבוא 'המקורות הפילוסופיים של ההגות היהודית בעת החדשה', שעיקרו פילוסופיה כללית.