תולדות החוג

שורשיו של החוג למחשבת ישראל נטועים במכון למדעי היהדות, שהיה אחד מן המכונים הוותיקים באוניברסיטה העברית ונחנך עוד לפני פתיחתה הרשמית של האוניברסיטה. בשנותיו הראשונות לימדו ופעלו במכון כמה מגדולי התחום, כגון גרשם שלום (מאז 1925), יצחק יוליוס גוטמן (מאז 1934) ושלמה פינס.

החוג למחשבת ישראל נוסד בשנות השבעים, בעקבות איחוד של החוג לפילוסופיה יהודית וקבלה עם החוג לתולדות המחשבה היהודית והמדור לספרות המחשבה והמוסר (בו לימד בין היתר ישעיה תשבי). לשני המוקדים המקוריים של החוג- פילוסופיה וקבלה - נוספו באותה התקופה שני התחומים: ההגות היהודית בעת עתיקה (בו עסקה סוזן דניאל-נטף) והפילוסופיה היהודית בעת החדשה (אותו לימד אליעזר שביד).

מאז נעשה החוג למחשבת ישראל למרכז הגדול ביותר לחקר ההגות היהודית בארץ ובעולם. רבים מהחוקרים הבכירים בתחום, המצויים באוניברסיטאות השונות בארץ, הם בוגרי החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. כמו כן, הרוב המכריע מהמרכזים ללימודי יהדות, מכוני המחקר ומסגרות הלימוד הוקמו על-ידי בוגרי החוג או מוריו.